בתקופה האחרונה, כחלק מהלימוד העצמי התחברתי לספרות, שירה, אומנות ופילוסופיה של תחילת המאה ה19 , לאישים כמו ניטשה, שטפן צוויג, רילקה, פרויד,רודולף שטיינר, גתה ואחרים. התקופה הזאת מזכירה מאוד את מה שאנחנו חווים עכשיו רגע לפני ההתפרקות החברתית ומלחמות עולם כפי שחוותה אירופה כמו גם יצירת ערך מתוך האין, שחיטת פרות קדושות , ויצירה מלהיבה חדשה.

שטפן צוויג בספרו ״העולם של אתמול ״ מתאר את התקופה דרך העיניים של צעיר שחי בוינה באחת מתקופות התרבות המשגשגות שלה, של יצירה חסרת מעצורים והתפתחות ממש טרנספורמטיבית של עולם הרוח. צוויג כותב שהשאיפה של היהודי בעת ההיא היתה התעלות רוחנית ,אידיאל של היפרדות מהיהודיות , מהפגמים, המוגבלויות והקטנוניות של תחומי הגטו והיטמעות מלאת יצירה בתרבות האירופאית, הקוסמופוליטית .התקופה בוינה היתה עבור היהודי מקלט ובריאה מחדש של זהות .

גם אנחנו בישראל חווינו פריחה כזאת , יצירה מופלאה של תכנים וחיבורים, סובלנות ומיגוון.

ברחנו מהיהודיות והפכנו לישראלים גאים. בתעודת הזהות האמיתית שלנו יכולנו בקלות למחוק את הערך יהודי , כי הפכנו לקוסמופוליטיים, הייטקיסטים, יצרני אומנות, מוסיקה ותכנים כי המיגוון האנושי שהגיע לכאן מרחבי העולם איפשר את הלימוד ההדדי, הסובלנות לשונה והקבלה ההדדית.

כל מיגזר פיתח שפה ייחודית לו , כזאת שהוא מתבטא דרכה והיא פסגת שאיפותיו, הליברלים האינטלקטואלים בשפת הלימוד, היצירה, הבריאה וההצלחה, הערבים המדוכאים והכבושים את שפת הקורבן שחייב פיצוי לקורבנותו ומנהיגיו מפמפמים אותה ומונעים מהצעירים לפנות לדרך חדשה, אנשי הדת המשיחיים פיתחו את שפת אדוני הארץ וכפיית ההלכות על האחרים במקביל לקבלת כספים מתואמת על שמירת היהדות. עולים חדשים ישנים שהתבוססו בשבטיהם עם שפת הקשיים, האדונים והמשרתים. וכמובן מיעוטים אחרים. וככה התפצלה ארצינו למיעוטים שניסו להכנס לתלם אך נותרו מחוצה לו עם מנהיגים שהבטיחו להם להגביר את בטחונם האישי והכלכלי ושדאגו לשמור אותם בקופסת הצלופן. תמיד היתה אפשרות לכל פרט במערכת המגוונת הזאת לפרוץ את תקרת מנהיגיו שניסו לשמור אותו קטן ונרצע .

אך מיעוטים אלו קובעים עכשיו ומשפיעים על יציבות הממשלה וביכולתם להטות את הכף להפלתה ולכן התחזקו מאוד על חשבון הכלל ומלחמת הכל בכל.

האמת התנגשה בתקופה האחרונה בשקר בן אלפי שנים , בפיקציה של חברה ליברלית . התנגשות שמזעזעת את אמות הסיפים ומובילה לאלימות.

כל מבנה חברתי הוא סוג של דת עם אמונות והשקפות עולם שקושרות את מאמיניה לעקרונות מחייבים.

מבנים חברתיים נופלים כשהחברה מפסיקה להיות קשורה למי שחוקק אותם וכבר לא מסכימה להתחייב אליהם. כלומר חברה ליברלית תתקיים כל עוד יש לה מאמינים.

מנהיגים, משטרים,דתות וטכנוקרטים יצרו חוקים עבור החברה בהבטחה ליצר בטחון והתפתחות. החוקים הם שרירותיים ומתאימים למכנה משותף מינימלי בחברה וליוצריהם הבטחה להיות אדונים . הטרגדיה של העולם כפי שאמר ניטשה היא״ שעבדים, מנוצלים ומשועבדים לא רוצים להשתחרר כי הם רוצים להיות אדונים בעצמם״ .

ערכים ואמות מוסר נמצאים בליבו של כל אדם ושייכים לו בלבד. כל השאר שנקבע באופן שרירותי מחייב אותו כל עוד הוא מרגיש שייך ומסונכרן עם הקיים, מוותר על חלק מערכיו לטובת הכלל עד שלא עוד.

בן אדם חופשי חייב למרוד במוסכמות הרוב כדי לממש את יעודו ורצונותיו. הוא חייב להיות ״אגואיסט״ ״אנרכיסט ״ וללכת בדרכו הייחודית . כדי ליצור חברה בריאה שמתפתחת ומשגשגת אין ברצון אף אינדבידואל להטיף ,לשכנע או לשנות אף אדם שאינו הולך בדרכו. עליו לכבד אמונה אחרת באותה מידה של אמונתו. מהות החופש אינה אחיזה בדעה נכונה אלא שחרור מהמקובל.

״איש באמונתו יחיה ״״ ואהבת לרעך כמוך״ כי אין אפשרות לכפות על אוכלוסיה גדולה של פרטים שדרכם שונה מדרכך. כל נטיה לעשות זאת תתקל בסירוב מוחלט ותוביל לאלימות , פירוק, מרד, מלחמה וגסיסה.

במקביל יווצר עולם חדש של איש באמונותו יחיה.

התמונה של וויליאם בלייק ״המלך ג׳ון״ מהאוסף הפרטי של סטפן שוויג