היום ביקרתי במשתלת זרעי מורשת ״זרעים מציון״ בכרם מהר״ל ושוחחתי ארוכות עם ציון בעל המשתלה על איסוף, שימור ואיחסון הזרעים , על צמחי מרפא, וצמחי מורשת , על מחלות וריפוי ועל מכשפות . ואז נזכרתי בוונדנה שיווה המדהימה וכאן סיפורה.

ונדנה שיווה היא אקטיביסטית של זרעי מורשת ומיגוון ביולוגי ותרבותי

במשך עשרות שנים, היא מובילה מסע צלב כדי להזכיר לעולם שמנסים לשלוט במזון שלנו שולטים בחברה אבל כשמנסים לשלוט בזרעים שלנו שולטים בכל מערך החיים על פני כדור הארץ.

שיווה מאמינה נאמנה שהאוכל שאנו אוכלים חשוב. זה הופך אותנו למי שאנחנו, פיזית, תרבותית ורוחנית. על ידי קידום ריבונות מזון , קיימות וזכויות הזרע עבור חקלאים מקומיים ברחבי העולם,

אנשים ילידים חיו בהרמוניה מתמדת עם הטבע, כיבדו את כדור הארץ ואת גבולותיו. ולכן הם המורים להישרדות בתקופה של הכחדה.

ריבונות מזון היא ריבונות על חייך, פרנסתך ובריאותך. אנחנו קשורים זה בזה, ולכן ריבונות מזון היא תהליך אקולוגי של יצירה משותפת עם צורות חיים אחרות. זה מתחיל בריבונות זרעים: שמירה ושימוש בזרעים חיים. זה כרוך בטיפול באדמה והשבחתה. לא תהיה לנו ריבונות מזון אם לא נזין את האורגניזמים של הקרקע.

זרע הוא מקור החיים. זרע הוא מקור המזון. כדי להגן על חופש המזון, עלינו להגן על חופש הזרעים ולהחזיק בידינו זרעים עמידים להתמודדות עם שינויי אקלים ואסונות אקלים.

ריבונות המזון מבוססת על חקלאות אורגנית , ביודינמית והימנעות מכימיקלים ורעלים.

ב-1987 ונדנה יצרה תנועה של שמירת זרעים – התנועה שמאז 1991 נקראת נבדניה מכילה יותר מ-300 בנקי זרעים קהילתיים שנוצרו בהודו . זרעים מקומיים המותאמים לתרבויות מקומיות מספקים יותר תזונה והם עמידים יותר לשינויי אקלים. היא הכשירה יותר ממיליון חקלאים בחקלאות אורגנית נטולת כימיקלים המבוססת על מגוון ביולוגי. חקלאים הגדילו את ייצור התזונה שלהם פי שניים ובכך שהם לא מבזבזים כסף על כימיקלים וזרעים שאינם מתחדשים, הם מרוויחים פי 10 יותר מחקלאים המגדלים סחורות.

וונדנה עזרה לכתוב חוקים מקומיים שמכירים בכך שצמחים, בעלי חיים וזרעים אינם המצאות אנושיות. נאבקה ברישום פטנטים על המגוון הביולוגי שלנו והידע הילידי שלנו. באמצעות מחקר משותף, הראתה שכאשר מעצימים את המגוון הביולוגי במקום כימיקלים, ומודדים תזונה לדונם במקום יבול לדונם, נוכל לגדל מספיק תזונה לכפול מאוכלוסיית העולם.

קולוניאליזם ותעשייתיות הרסו את כדור הארץ ואת התרבויות הילידיות באמצעות ארבע הנחות שווא. ראשית, שאנו נפרדים מהטבע ולא חלק מהטבע. שנית, שהטבע הוא חומר מת, חומר גלם בלבד לניצול תעשייתי. שלישית, שתרבויות ילידיות הן נחותות ופרימיטיביות, וצריכות להפוך "תרבותיות" באמצעות משימות של קולוניזציה כפויה. רביעית, שהטבע והתרבויות זקוקים לשיפור באמצעות מניפולציה ותשומות חיצוניות. מהפכה ירוקה, GMO, ועריכת גנים .

ונדנה כתבה ספרים ויצרה סרטים בנושא היא מדגישה שהגלובליזציה יצרה מסחר מובטל ושחררה חמדנות חסרת גבולות, שהובילה לכלכלות של רצח אקולוגי ורצח עם. דמוקרטיה אלקטורלית במימון מיליארדרים ותאגידים הפכה את הדמוקרטיה מלהיות של העם, עבור העם, ועל ידי העם, למערכת פוליטית המנוהלת על ידי התאגידים, עבור התאגידים, ובשביל התאגידים. ועל ידי יצירת מחסור ותחרות, היא יצרה מלחמות תרבות.

רוב החקלאים בעולם הם נשים, לפי שיווה היא הבינה במשך ארבעה עשורים של מחקר ופעולה שרוב החקלאים בעולם הם נשים. הם מגדלים מזון כמזון, לא כסחורה. הם מגדלים מזון לבריאות, לא למחלות. דרך מלחמות ורעב, דרך שיטפונות ובצורת, הם שמרו בחיים את זיכרון הזרעים והמזונות שלהם. לנשים יש את הפוטנציאל להוביל את המעבר לחידוש כדור הארץ, המגוון הביולוגי שלו ,הבריאות והתזונה שלנו.

המלצתה : הימנעו ממזון מעובד, אכלו טרי. הימנע ממזונות אנונימיים שבהם אינך יודע מה נכנס לייצור. כל היצורים חיים,אכילה היא שיחה עם יצורים חיים אחרים. מזונות אנונימיים משבשים את התקשורת הזאת ואת הבריאות שלנו.

בארץ ובעולם תנועתה מתפתחת ומתעצמת וכוללת מאגרי זרעי מורשת בכל ארץ שמשמרים ומטפחים את צמחי הארץ והמקומיות, את המזון שאנשים וחקלאים אורגנים מגדלים בגינותיהם ושדותיהם.

שימור זרעי מורשת , איחסונם וגידולם המתחדש משנה לשנה מאפשר לנו להתחבר למקור תרבותי, בריא וכזה שיתן לנו ולזרעי מזונינו ריבונות תאגידית.

הסרט המומלץ שיצרה נקרא הזרעים של וונדנה שיווה

מקורות לזרעי מורשת בארץ שלנו : זרעי ציון בכרם מהר״ל גיאופיטים, צמחי מרפא וצמחי ארץ ישראל

זרעי מורשת כמזון – כפר הס

תצטיידו בהם כי זה המטבע של החופש שלנו.