שעירים לעזאזל – צ׳ארלס איזנשטיין

 

שעירים לעזאזל – צ׳ארלס איזנשטיין

15 נובמבר 2021

מטרת סדרת המאמרים של צרלאס איזנשטיין נועדה להאיר נתיב לעבר התעלות של הדפוס העתיק אותו כינה רנה ז'ירארד אלימות הקרבה, שבה החברה מוציאה את זעמה, חרדתה ויריבויותיה על מעמד קורבן דההומניסטי. הכוח הסמוי הזה מתנפח בתקופות של לחץ חברתי כמו במשבר כלכלי, רעב, מגיפה או טלטלה פוליטית. ואז מעצמות עילית יכולות לחטוף אותו למטרות פשיסטיות.

״אנו חיים חיים כפולים, מתורבתים בעניינים מדעיים וטכניים, פראיים ופרימיטיביים בנושאי הנשמה. העובדה שאנחנו כבר לא מודעים להיותינו פרימיטיביים, הופכת את הפראיות המאולפת שלנו למסוכנת עוד יותר״. – הנס פון הנטיג

הסדר הטבעי הולך ומתערער. מגפות, שיטפונות, בצורת, אי שקט פוליטי, מהומות ומשברים כלכליים מכים בזה אחר זה, לפני שהחברה התאוששה מהקודם. סדקים התפשטו במעטפת הנורמליות התוחמת חיי אדם. חברות התמודדו עם נסיבות כאלה שוב ושוב במהלך ההיסטוריה, בדיוק כפי שאנו מתמודדים איתם היום.

היינו רוצים לחשוב שאנחנו מגיבים בצורה רציונלית ויעילה יותר מאבותינו הלא מדעיים; במקום זאת, אנו מעלים דרמות חברתיות עתיקות יומין ואמונות טפלות לבושות בלבוש של מיתולוגיה מודרנית. לא פלא, כי המשבר החמור ביותר שאנו מתמודדים איתו אינו חדש.

.הפילוסוף המנוח רנה ז'ירארד האמין שזה תמיד היה נכון: מאז התקופה הפרהיסטורית, האיום הגדול ביותר על החברה היה התמוטטות הלכידות.בשלב מסוים, כאשר סכסוך מאיים לפזר קהילה, מתפרצת אלימות אספסוף ספונטנית וחסרת היגיון נגד אדם או מיעוט מיוחדים בקבוצה. הם מואשמים בפשעים הגרועים ביותר שהקבוצה יכולה לדמיין, פשעים שמעצם גודלם עשויים היו לגרום למצוקה הנוראה שהקהילה חווה כעת. עושים להם לינץ'.

הצטברות האלימות והאנרכיה ההדדית שקודמת להחלטה תוארה על ידי ז'ירארד ביצירת המופת שלו, "אלימות וקדושה", כ"משבר הקרבה". חלוקות מחלישות את החברה, האלימות והנקמה מתגברים, אנשים מתעלמים מהאיפוקים והמוסר הרגילים, והסדר החברתי מתמוסס לכאוס. זה מגיע לשיאו במעבר מאלימות הדדית לאלימות פה אחד: ההמון בוחר קורבן (או מעמד של קורבנות) לטבח ובאותו מעשה של הסכמה אוניברסלית, מחזיר את הסדר החברתי.

כיום, נראה שהעולם המערבי נמצא בעיצומו של משבר הקרבה ג'ירדיאני קלאסי. מוסדות חברתיים שהיו אמינים פעם מתפוררים. הציבור מאבד את אמון הרשויות שלו: הפוליטיות, הפיננסיות, המשפטיות והרפואיות. הדור החדש עני וחולה יותר מהדור הקודם. מעטים מכל השכנועים הפוליטיים מאמינים שהחברה עובדת או שאנחנו בדרך הנכונה. התבונה, השווקים והטכנולוגיה לא הצליחו לממש את הבטחתם האוטופית. האלים הכשילו אותנו, ואנו צופים במפלצות המגיחות מצלליהם: קריסה אקולוגית, ארמגדון גרעיני, הרעלת גופנו, מוחנו ועולמנו. חילוקי דעות ויריבויות מבעבעים, לאחר שנכללו תחת קונצנזוס אזרחי כללי, מקבלים עוצמה חדשה ככל שכל צד הופך למיליטנטי יותר. כשהאמון פוחת ביכולתה של המדינה להרחיק את הרוע, האינסטינקטים הפולחניים הסמויים חוזרים לחיים.

היינו רוצים לחשוב שחברות מודרניות כמו שלנו צמחו ממנהגים ברבריים כמו הקרבת קורבנות. בטח, אנחנו עדיין עוסקים בהשמצת שעיר לעזאזל ומקריבים אנשים באופן דמוי על מזבח דעת הקהל, אבל אנחנו לא באמת הורגים אנשים בתקווה לעודד את האלים ולהשיב את הסדר על כנו. או שאנחנו כן?

כמה חוקרים מאמינים שאנחנו כן. בעקבות מחשבתו של הפילוסוף המנוח רנה ז'ירארד, הם טוענים שהקרבה אנושית עדיין איתנו היום בצורה של עונש מוות (וכליאה סילוק מהחברה). ג'ירארד האמין שהקרבה אנושית התעוררה בתגובה למה שהוא כינה "משבר הקרבה". משבר ההקרבה המקורי האיום הגדול ביותר על החברות המוקדמות היה הסלמה במעגלי האלימות והגמול. הפתרון היה להפנות את הנקמה הרחק אחד מהשני, ובאחידות אלימה, לעבר שעיר לעזאזל או מעמד של שעירים לעזאזל. לאחר שהתבסס, דפוס זה הונצח במיתוס ובטקס, הוחל כקורבן אנושי , ובוצע בתגובה לכל משבר אחר שאיים על החברה.

בתפיסה זו, עונש מוות מקורו בהקרבת אדם והוא הקרבת אדם. הוא מבצע את אותה פונקציה: למנוע אלימות הדדית באמצעות אלימות פה אחד. היא עושה זאת על ידי מתן מונופול על נקמה, קיצוץ מעגל האלימות הנקמנית באיטרציה הראשונה. זה עובד בין אם נושא ההוצאה להורג או הכליאה אשם בפשע ובין אם לאו. צדק הוא סיפור כיסוי למשהו ראשוני יותר.במילים אחרות, מה שאנו מנמקים בשפת הצדק וההרתעה הוא למעשה טקס דם, שבו אדם, בין אם הוא אשם ובין אם לאו, הופך לסמל.

תוכנית זו נמצאת בעיצומה לקראת ה-Covid-unvaxxed, אשר מוצגים כבור שופכין מהלכים של חיידקים שעלולים לזהם את האחים המקודשים (המחוסנים). "מהי המילה שעולה בראש כדי לתאר אנשים לא מחוסנים?" התגובות הקיימות כמו "זוהמה", "מחורבנים" ו"אוכלי מוות". זו בדיוק הדההומניזציה הנחוצה כדי להכין מעמד של אנשים לטיהור.

עידן התבונה לא עקר את הדפוס העמוק הזה של אלימות גואלת

לצנזורה, דיסאינפורמציה ותעמולה יש בעלת ברית מכרעת שבלעדיה הם לעולם לא יהיו יעילים. בעלת הברית היא פסיכולוגיית האספסוף וההרגל החברתי של דההומניזציה. טקטיקות אלה פועלות רק כאשר אנו מוכנים לראות אחרים כפי שהתעמולה אומרת שאנו צריכים, ואל ננסה לברר בעצמנו על ידי הקשבה להם בפועל

המאמרים המקוריים 

ציפי מוסרי

לעמוד הבלוג שלי : כנס

לאתר שלי:

תגובות


פוסטים נוספים


אדג׳נדה חברתית 15.11.2021

שעירים לעזאזל – צ׳ארלס איזנשטיין

כמו בציד המכשפות ההמון בוחר קורבן לטבח ובאותו מעשה של הסכמה אוניברסלית מחזיר את הסדר החברתי.

אדג׳נדה חברתית 30.10.2021

זה הזמן לעבור צד

עוד מעט תאבדו את הכל אם לא תתעוררו, את כל מה ששיך לכם, ובעיקר את עצמיכם.

אדג׳נדה חברתית 13.05.2021

טיפוח תקווה הוא טיפוח התנגדות – ד״ר מרקולה

בואו נסתכל יחד מה באמת קרה ומה ממשיך לקרות באמת עם קו-בי-ד: מקורו, טבעו, ארסיותו, איומיו, מניעתו וטיפולו. וננסה לגבש.

אדג׳נדה חברתית 11.05.2021

״האיפוס הגדול ״ ד״ר מרקולה

ד״ר מרקולה יחד עם רוני קומינס כתבו ספר חדש שמחבר את כל הנקודות ,בעקבות המשבר ומייצר פאזל הגיוני עם בבליוגרפיה.