איך ניתן להבין את הרגעים האלה של צירופי מקרים תמוהים , מוזרים, חריגים , מביכים כמו מפגש עם מישהו מהעבר הרחוק רחוק, מחשבה על מישהו ופתאום הוא מופיע משום מקום איזה ויז׳ון שמתגשם מול עיניך , רעיון מדהים שנצרת ומישהו אחר הפך אותו לסטארט אפ שאתה כותב סמס למישהו שלא נפגשת תקופה והוא כותב לך באותה שניה, משהו שלמד איתך לפני עשרים שנה יושב לידך במטוס ועוד מיליון כאלה …הרגעים אשר נוגעים בנו ומשנים את תודעתינו…

מי לא חווה את צירוף המקרים המוזר הזה, את התובנה הפתאומית, אותו הבזק של הרגע שיוצר חוויה חריגה מדהימה, האם ניתן לפרש את האירועים האלה כהסתברות גרידא, או שמא יש להם משמעות עמוקה יותר עבורנו?

ג׳ין שינודה בולן, בספרה ״הפסיכולוגיה של הטאו, סינכרוניזציה והעצמי״ בוחנת את היחסים הבין–אישיים בין צירופי המקרים המשמעותיים הללו לבין התחושה האינטואיטיבית שלנו, שאנו חלק מאיחוד עמוק עם היקום – אחדות הנקראת טאו בפילוסופיה המזרחית וסינכרוניזציה בפסיכולוגיה היונגיאנית. בהתייחסות למושגים של טאו וסינכרוניות, ד"ר בולן מגלה קשרים חשובים בין פסיכולוגיה למיסטיקה, מוח ימין ושמאל, הפרט והעולם החיצוני. הטאו של הפסיכולוגיה מספק את המפתח עבור כל אדם כיצד לפרש את האירועים הסינכרוניסטיים בחייו ונותן תובנה חדשה למערכות יחסים, חלומות, הבזקים של תפיסה ומשמעות חדשה לקיום שלנו.

מוריד הגשם

זהו סיפור על בצורת גדולה במקום שגר וילהלם; במשך חודשים לא היתה טיפת גשם והמצב נעשה קטסטרופלי. הקתולים עשו תהלוכות, הפרוטסטנטים התפללו, והסינים שרפו מקלות ג'וס וירו באקדחים כדי להפחיד את שדי הבצורת, אך ללא כל תוצאה.

לבסוף אמרו הסינים, "אנחנו נביא את מוריד הגשם." וממחוז אחר הופיע זקן קטן. הדבר היחיד שביקש היה בית קטן ושקט במקום כלשהו, שם נעל את עצמו למשך שלושה ימים.

ביום הרביעי התקבצו העננים והיתה סופת שלג גדולה בזמן שלא היה צפוי שלג כלל, כמות בלתי רגילה, והעיר היתה מלאה בשמועות על מוריד הגשם הנהדר שהביא שלג.

ווילהלם הלך לשאול את הסיני הקטן איך הוא עשה את זה ובצורה אירופית אמיתית אמר: "הם קוראים לך מוריד הגשם; איך עשית את השלג?

והסיני הקטן אמר: 'לא עשיתי את השלג; אני לא אחראי ".

אבל מה עשית במשך שלושת הימים האלה ? התעקש ווילהלם

הו, אני יכול להסביר את זה. אני בא ממדינה אחרת שבה הדברים בסדר. פה הם לא בסדר; הם לא כפי שהם צריכים להיות לפי פקודת השמים. לכן כל האזור לא נמצאית בטאו, ואני גם לא נמצא במצב הטבעי של הדברים, כי אני נמצא במקום שיצא מאיזון .

אז נאלצתי לחכות שלושה ימים עד שחזרתי לטאו ואז הגשם הגיע כמובן ".

מוריד הגשם הפרטי שלי

כשהייתי השנה בהודו בקרלה, לא היה חם במיוחד בהרים אבל לפי המקומיים, כבר 3 שנים לא יורד מספיק גשם בעונת המונסונים ולכן בתקופת היובש מרץ (באביב), היובש מורגש, וצמחים שאמורים לפרוח בקיץ פורחים באביב , מה שאומר שהטבע לא מסונכרן.

ואז יום אחד הגיע מוריד הגשם שלי יחד עם חבורה של 10 הודים לטקס תפילה מסורתי עתיק של קרלה, שנקרא צ׳אקרה (גלגל) פוג׳ה (תפילה), וכולו מיועד לסינכרוניזציה של היקום עם אמא אדמה, ולאיזון הזה בטבע שמביא גשם, ומרווה את האדמה היבשה.

הטקס גם הוא היה במשך שלושה ימים, הוא היה מורכב משירטוט של יאנטרה (מבנה גאומטרי מקודש), שקושט בתבלינים מהטבע, בפרחים ובהרבה נרות ואש ועשן.

אני הייתי מהופנטת ממנהל הפוג׳ה שהתפלל נון סטופ עם תנועות מוזרות בידיים, ושילוב בו זמנית מטאפורית של חמשת האלמנטים מים, אש , אדמה, רוח וחלל.

אנחנו התיירים לא יכולנו לזוז מהמקום מרב יופי, מוסיקה ושירה , תפילות וקדושה.

שלושה ימים אחרי הפוג׳ה , התחיל מבול, של שלוש שעות רצוף במקום היבש הזה…לי זה היה ברור שזה קשור לתפילה , סימסתי למנהל הפוג׳ה שכבר הוביל פוג׳ה במקום אחר ביבשת שיורד מבול ותודה , כמובן שקיבלתי את אותה תשובה , ״זה לא בגללי, זה חסד האלה״.

אז מה למדתי מכל זה ?

כולנו מחוברים לאלוהות , שמידי פעם , בהבזקים , מגלה את עצמה, מראה לך את פנסי הדרך שלך שפוסעים במקום המקודש שמחובר לכולם. במזרח הרחוק בהודו וסין , הטאו והדהרמה, הסמהדי והסמסרה  שם זה ברור שיש תדר גבוה שמחובר לכולם, וכל אחד שמחובר לתדר הזה יכול להביא סדר ואיזון במקום בו הוא נמצא עם כוונה, התמקדות, ותפילה . הסינכרוניות עם תדר האלוהים יכולה לאזן כל אי סדר , כמו מחלה, סבל, לב שבור, טראומה לכן תמיד הדבר הראשון שעולה לי בראש שמתיעצים איתי על מחלה מסוימת היא  לצאת לחודש להתבודדות קרוב לטבע עם מזון פשוט ומקומי, ושם לאט לאט לשחרר ולתת לגוף להתמסר לחוקי הטבע שהם בוודאי מסונכרנים עם אור האלוהים.